פרק 9- מתאבד
יעל צלצלה לאמבולנס, היא עלתה עם אימה, לכיוון בית החולים.
"י...עלי..." קראה אימה ויעל נכנסה לפניקה.
"אמא...!" והחלה לבכות, "הוא... הוא, אני עוד אתנקם בו
בשבילך!"
"אל תתקרבי אליו, הוא משו...גע" אמרה רוז בכוחות האחרונים.
הן הגיעו לבית החולים, יעל ישבה מודאגת בחוץ במשך כמה שעות, "את
יכולה להיכנס..." קראה לה האחות.
היא חששה מזה, מאוד. היא לא ידעה באיזה מצב היא תהיה. זה הזכיר לה את
יומו האחרון של גדי, ודמעות החלו לזלוג מענייה.
"אמא...?" שאלה יעל.
"אני ערה..." אמרה אימה כמעט בלחישה.
יעל רצה עלייה "אני לא עוזבת אותך פה! זה כמו עם גדי!"
"זה לא... כי הפעם אשר לא ינצח..." אמרה רוז והחלה לנמנם.
"משהו קרא לי?" אשר נכנס לחדר.
"איך אתה?" יעל נכנסה להלם.
"יש לי דרכים משלי, יעל אני הבנתי משהו, שעשיתי טעות. ואני רוצה
שתדעי שלא משנה מה, תמיד אהבתי אותך בת שלי..."
"אשר... אתה קראת לי עכשיו 'בת שלי'?" אמרה יעל בתדהמה
"כן... אני עשיתי טעויות, רצחתי את אחיך ועכשיו כמעט את אימך,
אני מצטער... על דברים כאלו מגיע לי לשלם בחיי..." אשר שלף מכיסו האחורי
רובה.
"אבא מה אתה...עושה?" פעם ראשונה שקראתי לו ככה. 'אבא'
מילה כל כך נעימה...
"אבא? היה נחמד לשמוע את זה ממך בפעם האחרונה שבה אנו
מתראים..."
"על מה אתה מדב..." התחילה יעל להגיד, אבל אשר קטע אותה,
"להתראות יעל"
בום גדול נשמע ברחבי בית החולים.
אשר התאבד מול עיניה של הבת שלו.
"מה היה הבום הזה?" התעוררה רוז מהתרדמת,
"אמא" החלה יעל להגיד בעיניים דומעות,
"אבא שלי התאבד".
רוז התיישבה ובהתה בגופתו וברופאים שבאו לפנות אותו, זה היה הבעל שלה,
הפסיכופט שהסתובב ברחובות יותר משלוש שנים וזרע אימה בכל מקום שבו היה, זה היה אשר
טיביקי הרוצח הסדרתי, שרצח עשרות אנשים חפים מפשע, ובניהם, את הבן שלו.
"היה פסיכופט מההתחלה..." שמעה יעל את התלחשות הרופאים
והחלה לבכות.
"אני יודעת שאת עצובה, ושזה דיי אכזרי להגיד את זה אבל... עכשיו
אנחנו מוגנות." אמרה רוז ובכי גדול תקף את שתיהן.
היא צודקת, יהיה לנו שקט עכשיו.
עברו יומיים מאז התאבדותו של אשר טיביקי, רוז עדיין הייתה בבית החולים
אבל קיבלה אישור להשתחרר מחר על הבוקר.
"את בטוחה שתסתדרי לבד לילה שלם?" שאלה רוז את ביתה,
"כן אמא אני אשן לבד רק לילה אחד" התחילה להגיד "יהיה
בסדר".
יעל התיישבה על הספא בביתה והחלה לבכות ולבכות, בחודש האחרון קרה כל
כך הרבה: אח שלה מת, היא פגשה נער חמוד, התאמתה עם הבנות שהיא לא סובלת, אמא שלה
נדרסה ואבא שלה התאבד.
זה קשה, כל כך הרבה אסונות ברגע.
היא החלה לבכות ולא היה לה למי לפנות, לא היה לה לאן לברוח, היא ראתה
את כל החשבונות של אימה על השולחן, פתקים מבתי משפט וגובי מיסים. לאמא יש חוב של
40,000 ₪ וזה הדבר האחרון שחסר לה... לחזור מבית החולים ולגלות שהיא עומדת לאבד את
הבית,
יעל כבר לא יכלה יותר.
היא לקחה את הסיכה, לבוש שחור ותיק גדול.
היא הולכת לפרוץ לבנק הראשי.
פרק 10- השוד שלא קרה
היא רצה ברחובות, אורות אדומים מופעים ברמזור והיא מתעלמת וחוצה למרות
זאת.
אורות, ומצלמות מחוץ לבנק שאליו היא עומדת להיכנס.
לגמור עם החובות ולתמיד
היא התקרבה והסתתרה בין העצים עד ש:
"יעל! את כאן?!" קולו של יונתן.
יונתן הופיע, הוא רץ אליה והתנשף בכבדות.
"מה אתה עושה כאן?!" קולה של יעל היה מופתע ועצבני,
"אני עסוקה אז אתה מוזמן ללכת..."
"אני... יודע... את כל מה שקרה, אח שלך, אמא שלך ואבא שלך,
הכול" הוא אמר בהתנשפות.
"איך אתה?" התחילה לומר, והוא המשיך,
"פגשתי את אמא שלך, שחררו אותה יותר מוקדם ונפגשנו ברחוב ליד
הבית שלכן, הייתי בדרך אלייך כדי להגיד לך משהו חשוב, והיא שלחה אותי לפה והתחננה
שהעצור אותך מלשדוד את הבנק!"
"מה? איך היא...?" התחילה לומר ויונתן קטע אותה, "היא
יודעת, היא אמרה שהיא יודעת".
"מה...?" יהל היתה המומה איפה לה?
"בואי!" הוא הושיט לה יד, "את לא גנבת"
"אתה לא מכיר אותי! כמה פעמים כבר נפגשנו? אולי פעמיים!"
היא התעצבנה.
"דווקא כן ואני בטוח שנמשיך להפגש עוד הרבה יותר... ואת לא
גנבת..."
יעל החלה לבכות, היא תפסה את ידו והוא משך אותה וחיבק אותה.
"דיי, אל תדאגי את מוגנת עכשיו".
הם חזרו לביתה של יעל, אימה חיכתה בכניסה. נשקה לה על הלחי,
"ידעתי מה תעשי..." החלה לבכות.
"אני יודעת..." ענתה יעל "ואני רוצה שתעזרי לי
להפסיק."
רוז הנהנה "השופט ישמח שסופסוף הגעת להחלטה הנכונה... וגם
אני".
למאחרת בבוקר,
יעל הלכה לבית הספר עם חיוך גדול על הפנים והפעם הכינה את כל שיעורי
הבית, היא אפילו שמחה לעזור ללילי שהתקשרה אליה בשבע בבוקר וביקשה עזרה בשיעורים
בספרות.
היא פגשה את יונתן בדרך לבית הספר והם המשיכו יחד,
"אני יכולה לגלות לך סוד?" שאלה יעל את יונתן בתמימות,
"בטח... אני יודע לשמור סודות" הוא אמר וחיוך נמרח על פניו.
היא הגניבה לו נשיקה על הלחי, הוא הסמיק.
"עשיתי שיעורים היום" אמרה בהתרגשות, "פעם
ראשונה".
יונתן כנראה עדיין היה בשוק ופניו נשארו אדמדמות,
"אה מגניב" הגיב בתדהמה והסתכל על יעל. הוא חייך.
אחרי בית הספר יעל התקדמה למשרדו של השופט, דפקה על הדלת בנימוס
ונכנסה.
"אני מצטערת..." החלה יעל לומר.
"אני מוכנה עכשיו לתקן את הטעויות שלי, להפסיק לגנוב, אני מבטיחה
להקשיב לך מעכשיו!" צעקה והחלה לבכות.
השופט התקרב וחיבק אותה הוא החל לבכות: "אני שמח"
פרק 9- מתאבד
יעל צלצלה לאמבולנס, היא עלתה עם אימה, לכיוון בית החולים.
"י...עלי..." קראה אימה ויעל נכנסה לפניקה.
"אמא...!" והחלה לבכות, "הוא... הוא, אני עוד אתנקם בו
בשבילך!"
"אל תתקרבי אליו, הוא משו...גע" אמרה רוז בכוחות האחרונים.
הן הגיעו לבית החולים, יעל ישבה מודאגת בחוץ במשך כמה שעות, "את
יכולה להיכנס..." קראה לה האחות.
היא חששה מזה, מאוד. היא לא ידעה באיזה מצב היא תהיה. זה הזכיר לה את
יומו האחרון של גדי, ודמעות החלו לזלוג מענייה.
"אמא...?" שאלה יעל.
"אני ערה..." אמרה אימה כמעט בלחישה.
יעל רצה עלייה "אני לא עוזבת אותך פה! זה כמו עם גדי!"
"זה לא... כי הפעם אשר לא ינצח..." אמרה רוז והחלה לנמנם.
"משהו קרא לי?" אשר נכנס לחדר.
"איך אתה?" יעל נכנסה להלם.
"יש לי דרכים משלי, יעל אני הבנתי משהו, שעשיתי טעות. ואני רוצה
שתדעי שלא משנה מה, תמיד אהבתי אותך בת שלי..."
"אשר... אתה קראת לי עכשיו 'בת שלי'?" אמרה יעל בתדהמה
"כן... אני עשיתי טעויות, רצחתי את אחיך ועכשיו כמעט את אימך,
אני מצטער... על דברים כאלו מגיע לי לשלם בחיי..." אשר שלף מכיסו האחורי
רובה.
"אבא מה אתה...עושה?" פעם ראשונה שקראתי לו ככה. 'אבא'
מילה כל כך נעימה...
"אבא? היה נחמד לשמוע את זה ממך בפעם האחרונה שבה אנו
מתראים..."
"על מה אתה מדב..." התחילה יעל להגיד, אבל אשר קטע אותה,
"להתראות יעל"
בום גדול נשמע ברחבי בית החולים.
אשר התאבד מול עיניה של הבת שלו.
"מה היה הבום הזה?" התעוררה רוז מהתרדמת,
"אמא" החלה יעל להגיד בעיניים דומעות,
"אבא שלי התאבד".
רוז התיישבה ובהתה בגופתו וברופאים שבאו לפנות אותו, זה היה הבעל שלה,
הפסיכופט שהסתובב ברחובות יותר משלוש שנים וזרע אימה בכל מקום שבו היה, זה היה אשר
טיביקי הרוצח הסדרתי, שרצח עשרות אנשים חפים מפשע, ובניהם, את הבן שלו.
"היה פסיכופט מההתחלה..." שמעה יעל את התלחשות הרופאים
והחלה לבכות.
"אני יודעת שאת עצובה, ושזה דיי אכזרי להגיד את זה אבל... עכשיו
אנחנו מוגנות." אמרה רוז ובכי גדול תקף את שתיהן.
היא צודקת, יהיה לנו שקט עכשיו.
עברו יומיים מאז התאבדותו של אשר טיביקי, רוז עדיין הייתה בבית החולים
אבל קיבלה אישור להשתחרר מחר על הבוקר.
"את בטוחה שתסתדרי לבד לילה שלם?" שאלה רוז את ביתה,
"כן אמא אני אשן לבד רק לילה אחד" התחילה להגיד "יהיה
בסדר".
יעל התיישבה על הספא בביתה והחלה לבכות ולבכות, בחודש האחרון קרה כל
כך הרבה: אח שלה מת, היא פגשה נער חמוד, התאמתה עם הבנות שהיא לא סובלת, אמא שלה
נדרסה ואבא שלה התאבד.
זה קשה, כל כך הרבה אסונות ברגע.
היא החלה לבכות ולא היה לה למי לפנות, לא היה לה לאן לברוח, היא ראתה
את כל החשבונות של אימה על השולחן, פתקים מבתי משפט וגובי מיסים. לאמא יש חוב של
40,000 ₪ וזה הדבר האחרון שחסר לה... לחזור מבית החולים ולגלות שהיא עומדת לאבד את
הבית,
יעל כבר לא יכלה יותר.
היא לקחה את הסיכה, לבוש שחור ותיק גדול.
היא הולכת לפרוץ לבנק הראשי.
פרק 10- השוד שלא קרה
היא רצה ברחובות, אורות אדומים מופעים ברמזור והיא מתעלמת וחוצה למרות
זאת.
אורות, ומצלמות מחוץ לבנק שאליו היא עומדת להיכנס.
לגמור עם החובות ולתמיד
היא התקרבה והסתתרה בין העצים עד ש:
"יעל! את כאן?!" קולו של יונתן.
יונתן הופיע, הוא רץ אליה והתנשף בכבדות.
"מה אתה עושה כאן?!" קולה של יעל היה מופתע ועצבני,
"אני עסוקה אז אתה מוזמן ללכת..."
"אני... יודע... את כל מה שקרה, אח שלך, אמא שלך ואבא שלך,
הכול" הוא אמר בהתנשפות.
"איך אתה?" התחילה לומר, והוא המשיך,
"פגשתי את אמא שלך, שחררו אותה יותר מוקדם ונפגשנו ברחוב ליד
הבית שלכן, הייתי בדרך אלייך כדי להגיד לך משהו חשוב, והיא שלחה אותי לפה והתחננה
שהעצור אותך מלשדוד את הבנק!"
"מה? איך היא...?" התחילה לומר ויונתן קטע אותה, "היא
יודעת, היא אמרה שהיא יודעת".
"מה...?" יהל היתה המומה איפה לה?
"בואי!" הוא הושיט לה יד, "את לא גנבת"
"אתה לא מכיר אותי! כמה פעמים כבר נפגשנו? אולי פעמיים!"
היא התעצבנה.
"דווקא כן ואני בטוח שנמשיך להפגש עוד הרבה יותר... ואת לא
גנבת..."
יעל החלה לבכות, היא תפסה את ידו והוא משך אותה וחיבק אותה.
"דיי, אל תדאגי את מוגנת עכשיו".
הם חזרו לביתה של יעל, אימה חיכתה בכניסה. נשקה לה על הלחי,
"ידעתי מה תעשי..." החלה לבכות.
"אני יודעת..." ענתה יעל "ואני רוצה שתעזרי לי
להפסיק."
רוז הנהנה "השופט ישמח שסופסוף הגעת להחלטה הנכונה... וגם
אני".
למאחרת בבוקר,
יעל הלכה לבית הספר עם חיוך גדול על הפנים והפעם הכינה את כל שיעורי
הבית, היא אפילו שמחה לעזור ללילי שהתקשרה אליה בשבע בבוקר וביקשה עזרה בשיעורים
בספרות.
היא פגשה את יונתן בדרך לבית הספר והם המשיכו יחד,
"אני יכולה לגלות לך סוד?" שאלה יעל את יונתן בתמימות,
"בטח... אני יודע לשמור סודות" הוא אמר וחיוך נמרח על פניו.
היא הגניבה לו נשיקה על הלחי, הוא הסמיק.
"עשיתי שיעורים היום" אמרה בהתרגשות, "פעם
ראשונה".
יונתן כנראה עדיין היה בשוק ופניו נשארו אדמדמות,
"אה מגניב" הגיב בתדהמה והסתכל על יעל. הוא חייך.
אחרי בית הספר יעל התקדמה למשרדו של השופט, דפקה על הדלת בנימוס
ונכנסה.
"אני מצטערת..." החלה יעל לומר.
"אני מוכנה עכשיו לתקן את הטעויות שלי, להפסיק לגנוב, אני מבטיחה
להקשיב לך מעכשיו!" צעקה והחלה לבכות.
השופט התקרב וחיבק אותה הוא החל לבכות: "אני שמח"