בס"ד
לא יאומן שאנחנו כבר גמרנו את הסיפור.... אז למרות שלא היה הרבה קוראים תודה לקוראים שקראו, מקווה שנהנתם. בקרוב אחזור עם סיפור חדש:)
הילה.
פרק 11- יום מושלם
"בוקר טוב!" צעקה יעל אל אימה שחיכתה לה בסלון אם ארוחת הבוקר.
"הכל טוב? את נראת, איך לומר את זה... מאושרת מתמיד." אמרה רוז וחיוך עלה על פניה,
"הכל מצוין! יותר מדי מצוין!" אמרה יעל בשמחה. אכלה את
ארוחת הבוקר, נתנה לאימה רוז נשיקה ענקית ויצאה מהבית בדילוגים,
"לא יאומן" לחשה לעצמה רוז.
השעה היתה 7:47 בבוקר ויונתן חיכה ליעל כבר בכניסה לבית הספר, "בוקר טוב..." מלמל יונתן עם פנים מאושרות,
"בוקר טוב" חזרה יעל על אותו דקלום מוכר והם שילבו ידיים ונכנסו לבית הספר יחדיו.
"בוקר טוב!" צעקו לילי ונעמי ואלעד ולידור ועוד 3 אנשים שלא בדיוק מדברים איתה .
"מתמטיקה..." אמרה לילי בקול שטני, מנופפת בחוברת מול ענייה של יעל,
"לא עכשיו, אני די עסוקה... תתקשרו אליי יותר מאוחר..." אמרה והיא ויונתן הסתלקו משם.
"אני מבין שאתן לא חברות בדיוק...?" מלמל יונתן,
"אנחנו בסדר, אבל זה לא קשור, זה הרגע שלי איתך עכשיו וכלום לא יהרוס לי את זה"
הם הגיעו למחבוא של יעל, אבן שאף אחד לא יושב עליה.
"אז..." אמרה יעל עם פנים סמוקות.
"אז..." חזר יונתן על אותו דקלום מוכר.
היא קפצה עליו והוא השתטח על הרצפה "אני אוהבת אותך" היא מלמלה והניחה את ראשה עליו,
"גם אני" אמר בקול מהדהד. הוא הרים את ראשה ונישק אותה.
"תמיד".
יעל יצאה מבית הספר לכיוון הבית ובדרך פגשה את ליהיא:
"גנבת ארורה..." אמרה ליהיא בעצבנות.
"אני כבר לא גנבת!" אמרה יעל בביטחון.
"בטח!"
"תלמדי לסלוח!" צעקה יעל.
"אף פעם לא התנצלת!"
"אז אני מצטערת... טוב? אני מאוד מאוד מצטערת, אני לא גנבת יותר, אני מנסה לשנות כיוון."
"בטח" חזרה ליהיא בלגלוג.
"זאת האמת, אני מקווה שיום אחד תפני לך מקום בלב כדי לסלוח לי... אבל עד אז אני לא עומדת לשבת ולחכות לך, תלמדי, העולם מתקדם בלעדיך וכך גם אני"
יעל עזבה את המקום כשליהיא עדיין פעורת פה עשיתי את שלי.
יעל הגיעה הביתה ופתק היה מונח על השולחן בסלון:
הלכתי לעבודה, אחזור בתשע, אוהבת אמא ♥
יעל עלתה לחדרה ונשכבה על המיטה שלפתע הרגישה נייר בגבה.
"עוד פתק?" אמרה לעצמה.
היא פתחה את פיסת הנייר ועלייה היה כתוב:
שנינו למעלה עכשיו, פותרים בעיות וחסרונות, הוא מוסר שהוא מצטער. אבל אל תהיו עצובות על שנינו, אנחנו עוד ניפגש בעולם הבא, כי יש חיים אחרי המוות.
יעל נדהמה, היא לא האמינה למראה עיניה, "גדי, אשר..." דמעות זלגו מעיניה "אנחנו עוד ניפגש, בעולם הבא" מחתה את הדמעות מעיניה,
"אבל כרגע שום דבר לא יהרוס לי את זה, כי זה היום המושלם שלי".
פרק 12- סוף טוב יש לכל סיפור
כעבור 20 שנה
"אתה מבין שמה שעשית ממש לא בסדר, נכון?" אמרה יעל לנער הצעיר שיושב לפניה.
הנער רק הנהן.
"תקשיב גנבות לא יעזרו לך, זה רק מסבך אותך עוד ועוד... הדרך לעולם הפשע קצרה אבל הדרך החוצה, היא מאוד ארוכה... אתה מבין?" ניסתה השוטרת יעל את מזלה.
"מאיפה את יודעת?! אה?! כאילו שזה קרה לך פעם! הרי את מיס שוטרת! את יושבת בכיסא האחראי בזמן שאני דבוק לכיסא הנאשם!" התפרץ הנער לדבריה של השוטרת יעל.
"אני יודעת... מכיוון שהיתי באותו מצב כמוך" יעל היססה לרגע...
"גנבתי כי לא היה לי כסף אבל בעיקר כי היה חסר לי משהו אחר, משהו שלא קונים בכסף, אבא, אח שנרצח"
הנער התבונן בעיניה של יעל ודמעה זלגה מעיניו.
"אתה טוען שאתה בכיסא הנאשם ואני בכיסא השוטרת אבל פעם גם אני היתי הנאשמת בסיפור ותראה לאן הגעתי, אני האחראית פה"
"אני לא התכוונתי לחדור לנקודות רגישות..." אמר הנער בעצבות.
"אני מבינה אותך ואני כאן כדאי לעזור" אמרה יעל בתמימות.
השיחה עם הנער שהחל לגנוב נגמרה ויעל יצאה מחדר החקירות לכיוון המשרד, "שלום שוטרת!" אמר החבלן (איש מהמשטרה שמנטרל פצצות) יונתן. "שלום בעלי היקר", חזרה יעל על אותו המנון מוכר.
"אני מבין שאת מבינה את הבחורצ'יק שיושב על ספסל הנאשמים?" אמר יונתן וחיוך עלה על פניו.
"אני מבינה אותו" אמרה יעל "ואני די חייבת לזוז וגם אתה! אתה לא זוכר שאמא של מארחת אותנו היום בערב? יום לאחר החתונה? זוכר?"
"ברור שאני זוכר! איך אני יכול לשכוח את יום לאחר החתונה שלי?" יונתן החל לצחוק.
"מה מצחיק? התעצבנה יעל.
"את באמת מבינה את הבחורצ'יק!"
"מה זה קשור עכשיו?" שאלה יעל.
"סתם, מחכה לתגובה שלך" אמר יונתן.
"טוב אז זה מאוד פשוט: אני מבינה אותו, כן. כי היתי באותו המצב ואני לא אתן לו לעשות את הטעויות שאני עשיתי".
;){kind=link}